אודותיי

שמי מיכל פריאנט לוי. אני מטפלת מוסמכת בעיסוי. בוגרת בית הספר "קשת בענן" למיילדות וגניקולוגיה הוליסטית.

הגעתי לפה ממש במקרה. זה מה שזימנו לי החיים. חתרתי להגיע למקומות אחרים אבל בסופו של דבר החיים הפגישו אותי עם התחום הזה.

כל שנות חיי הבוגרים עסקתי באדמיניסטרציה ושאר דברים. עבדתי עם אנשים, בשביל אנשים. לא עשיתי כלום בשביל עצמי. לא מימשתי את עצמי. רדפתי אחרי הזמן, תמיד להספיק, להוכיח, לרצות. ריציתי את מעסיקיי אבל בסופו של יום חזרתי לביתי ואל ילדיי עייפה ולרוב לא מרוצה. בקיצור, התקיימתי.



לפני מספר שנים חל מפנה בלתי צפוי בשגרת חיי, בעקבותיו לקחתי החלטה של רגע, לעשות הפעם אחר. משהו שהוא שלי פרטי ולא של אף אחד אחר. להוציא את מה שיש לי מבפנים ואת זה לחלוק עם מי שירצה לקבל.



חברותי אמרו לי "לכי להיות דולה. בדיוק בשבילך. עם ההומור והקלילות שלך היולדת תלד כבר בדרך לבית חולים...". הלכתי על זה. בלי לדעת במה זה כרוך בכלל, בחירה קלה ודרך אל המטרה קצת פחות. "אולצתי" לבחור בתחום מגע. זה היה אילוץ כי מעולם לא חשבתי "לעסות" וגם לא חשבתי שזה טמון בי. ובכלל, בשביל מה צריך את זה???? בשבילי להיות דולה התחיל והסתכם בליווי יולדות לחדר לידה ומציאת דרך מקורית להקל עליהן על ידי שימוש בתכונות בולטות שלי כמו חוש הומור, אמפטיה. מי בכלל ניחש?!

קיבלתי רשימת מקצועות ארוכה. בהיתי בה ארוכות והכל נשמע לי כל כך זר ומבלבל. ישבתי אובדת עצות. איך אדע איזהו התחום המתאים לי? נזכרתי בביקור שלי פעם אצל קורא בקלפי טארוט. הוא ביקש ממני לערבב את החפיסה. שאלתי אותו: "איך אדע מתי להפסיק?" "כשתפסיקי, זה יהיה הרגע בו היית צריכה להפסיק" ואז הבנתי את המשמעות, שאין לנו שליטה בדברים, הכל נתון בידי הגורל. בין אם אחרי שעה או דקה, כך היה צריך לקרות. וזה נכון לגבי כל דבר בחיים. דבריו ליוו אותי מאז כל הזמן וככל שעבר הזמן נדהמתי לראות כמה זה נכון.

​

נכפה עליי ללמוד רפלקסולוגיה אבל מהר מאוד התאהבתי. משם הכל התגלגל.

​

אחד מהשינויים הגדולים שעשיתי בתקופה זו היה עזיבת העיר הסואנת ומעבר אל כפר יונה, באוירה שונה וקצב אחר של החיים.

​

בביתי החדש הפכתי את המרתף למקום הכי הכי פרטי שלי. הקליניקה. בזכות אסופה של דברים שאין בינהם כל קשר, צבעים עזים שאין בהם אף רמיזה לקליניקה טיפולית טיפוסית, כמה מסעות חיפושים אחר פריטים קטנים שידעתי שיפיחו חיים במרתף חסר המעוף ונטול החיות כפי שהיה, תמונות ילדות של סבתי עליה השלום ובעזרת קמצוץ של זכרונות ומזכרות מהחיים. כך יצרתי מקום טיפולי ובאוירה נעימה ואינטימית אני מטפלת באנשים. כמו כן מזדמן לי לעבוד בבתי ספא בסביבת מגוריי.


בכל טיפול אני מביאה משהו מעצמי והעיקר עם המון אהבה למה שאני עושה. אני מאמינה שהאישיות שלנו נבנית בילדותנו בזכות מה שקיבלנו בבית ועל כך תודות אין קץ לסבתי שגידלה אותי באהבה אין סופית והוכיחה לי את חשיבותם של המגע והרגש. זהו מעגל קסום שנסגר עבורי ולנצח אזכור את מגע ידיה כשהייתה מלטפת ועוטפת. בזכות אהבתה הגדולה הפכה אותי לאדם בעל יכולת ורצון לתת לסובבים אותי ללא תנאי (וגם להינות מכך!!).



על אף כל שנות עיסוקיי באותם דברים לא ממצים שעשיתי, השארתי טהור ובלתי נגיש את אהבתי לאנשים ואת הרצון לסייע ולתת, את היכולת להקשיב ולהכיל בלי לשפוט ולדעת שלפעמים "רק להיות שם" זה מה שנחוץ כדי לעזור.