"אנו בני אדם זקוקים לגעת ולקבל מגע כמו שאנו זקוקים לאוכל ולמים..." (פרופ' שיינברג, פרופ' לפרמקולוגיה ופסיכיאטריה – אונ' דיוק, ארה"ב)

​

​

אני מאמינה באמונה שלמה שהמגע הינו צורך קיומי בסיסי של כל אחד מאיתנו. ואיך זה מתחיל?

​

עוד בהיותנו ברחם אימנו אנחנו חיים במן סוג של מלון 5 כוכבים דלוקס. אוכל זורם חופשי, אויר טוב, מוסיקה, טמפרטורה מתאימה בדיוק בשבילנו, הגנה ואם זה לא מספיק משכנע אז כמובן שכל יום מקבלים גם עיסוי חינם.... (מתחככים עם דפנות הרחם).

עם צאתנו לאויר העולם חל ניתוק מכל הטוב הזה שהתקיים ממש בשבילנו. מרגע זה אנחנו מבקשים המשך למצב הקודם. התרגלנו לטוב, לשפע... כתינוקות בני יומם אנחנו מבקשים בלי סוף שיגעו בנו, שיחזיקו אותנו, יחבקו, ילטפו, להרגיש את חום הגוף של הורינו (ולא רק על מנת להתענג אלא משום שזה צורך בסיסי קיומי שלנו), רק אז אנחנו רגועים (לרוב). תינוק שבוכה מבקש תשומת לב. יש כאלו שאומרים שהתינוק הזה מפונק כבר מגיל קטן אבל באמת, מה רע בכך?!

המגע הוכח כמסייע לבניית הקשר הראשוני עם הורינו. הם נוגעים בנו – הם משדרים לנו שאנחנו קיימים, מלמדים אותנו את גבולות גופנו, מראים לנו שאנחנו נאהבים וגם מעסים אותנו כדרך מניעה או התגברות על תופעות אלו ואחרות וזה כשלעצמו מוכיח את העיסוי כמרגיע, מחזק ומעצים.

​

ואז אנחנו כבר ילדים, חווים חוויות רבות. חיוביות או כואבות. גן, בית ספר, חבר חדש, כשלון במבחן, מלכת הכיתה. בכל מצב ומצב אנחנו רצים אל הורינו כדי לקבל תמיכה או משוב. תגובה אינסטינקטיבית של הורינו היא לחבק ולעטוף אותנו כדי לתמוך בנו, לעודד, לשמוח איתנו ושוב, להראות לנו שאנחנו נאהבים ושהכל יהיה בסדר. הם מלטפים לנו את השיער, אבא מקפיץ אותנו באוויר, אימא תמיד מחבקת, גם אבא כמובן. מגע, מגע והרבה מגע. בלי לשים לב. זה פשוט קורה באופן טבעי.

​

ועכשיו משכבר התבגרנו קצת, כבר התחלנו מזמן לשאת את החיים בידיים ולסחוב איתנו משא. לחצי היום יום, משברים, שמחות, מכאובים, עבודה, זוגיות, ילדים, עייפות. אה, וכמובן גם מקפיצים ילדים משלנו באוויר. מה לא?! מגע מכל סוג מהווה דרך לפרוק מתח, להתעודד, להתנחם, להביע רגשות, לפתות. אנחנו פונים אל העיסויים השונים על מנת לתפוס שלווה, להתנתק מהכל, להרגיע את הגוף והנפש, לשחרר כאב. לפעמים, בשעת משבר מספיקה רק נגיעה קטנה על הכתף כדי להרגיש שיש מישהו איתך. רק נגיעה קטנה.

​

והמבוגרים, אלו שעברו חיים שלמים, שזקנתם היא שגרתם החדשה, אלו שפעם היו מרכז העניינים, גידלו משפחות, ניהלו עסקים, ניהלו את העולם (או שלא...) והיום הם נהנים רק מזיכרונות והתרפקות על ריחות של פעם, מדי פעם מטיילים בגינה, מדי פעם רצים סביבם נכדים, להם כבר אין כוח להקפיץ אף אחד באוויר.... שום דבר לא כמו שהיה וגם לא ישוב להיות. הזיקנה... דמיינו לרגע אדם מבוגר שכזה, יושב ומריץ את סרט חייו, מהנהן בראשו עם כל זיכרון שעולה, ממלמל לעצמו: "היו ימים ואיפה הם היום..." ואז באותו רגע מופלא ולא נדיר זה, מתיישב לידו בנו או נכדו ומחבק אותו. חיבוק כזה שמראה הערכה וכבוד, חיבוק שמבטא אהבה גדולה ותמיכה, חיבוק שאומר: "אבא, אתה לא לבד. אנחנו תמיד איתך". בשביל זה היה לדעתי שווה לעבור חיים שלמים. להגיע לשיבה טובה ולדעת שתמיד יהיה מי שיצעד איתך את הדרך עד סופה...

 

 

 

 



​

(קטע שקיבלנו בלימודי עיסוי תינוקות, בבית הספר קשת בענן. מבטא באופן פשוט ויפה את חשיבות המגע בכל אחד מהשלבים הללו)

"אנא גע בי"

​

אם אני הוא תינוקך, אנא געי בי. אני זקוק למגעך במובנים שלא תביני לעולם. אל תסתפקי ברחצה, בהחלפת חיתולים ובהזנה, נענעי אותי בסמוך אלייך, נשקי את פני וחבקי את גופי. מגעך המרגיע, העדין, מעניק לי בטחון ואהבה.

אם אני הוא ילדך אנא גע בי. אף כי עלול אני להתנגד, אולי להדוף אותך ממני, המשך. מצא דרכים לספק את צרכיי. חיבוק לילה טוב שלך עוזר להמתיק את חלומותיי. נגיעותיך באור יום אומרות לי כיצד אתה חש באמת.

​

אם אני ילדכם בן הטיפש עשרה, אנא געו בי. העובדה שאני כמעט בוגר אינה מכסה על הצורך שלי לדעת שאתם עדיין אוהבים. אני זקוק לזרועותיכם האוהבות. אני זקוק לקול רך. כאשר הדרך הופכת קשה, הילד שבי עדיין רוצה בכל אלא.

אם אני רעותך אנא גע בי. אין כמו חיבוק עז כדי לומר לי שאתה אוהב. מגע מרפא בעת שאני מדוכאת מאשר שאני אהובה ומבטיח לי שאינני בודדה. המגע שלך עשוי להיות המגע המנחם שיש לי.

​

אם אני אהובך אני געי בי. את אולי סבורה שתשוקתך מספקת אך זרועותיך מרחיקות ממני את פחדיי. אני זקוק למגעך הרך, המבטיח שיזכיר לי שאני נאהב, מפני שאני הוא אני.

אם אני ילדכם הבוגר אני געו בי. אף כי אני בעל משפחה משלי, עדיין כשאני נפגע אני זקוק לזרועותיהם של אימא ואבא. כהורה, נקודת המבט היא שונה. אני מעריך אתכם יותר.

​

אם אני ההורה המזדקן שלכם אנא געו בי בדרך שנגעו בי כשהייתי צעיר. החזיקו בידי, שבו לצדי, תנו לי כוח וחממו את גופי העייף בקרבתכם. על אף שגופי עטה קמטים הוא אוהב חיבוקים.

אל תפחדו, רק געו בי.

​

​

לסיום, מגע יכול להיות נעים ומרגיע או כואב והורס. אנא בחרו באפשרות הראשונה והטובה יותר. השתמשו בה הרבה. גם הרבה זה אף פעם לא יותר מדי...

​

​

​באהבה!